מכירים את המוזיקאי הזה, שתמיד גרם לכם להרגיש חלק ממאורע חד פעמי שקורה בדיוק עכשיו, מסביב למדורה הזו או על חוף הים הזה בדיוק בזמן הנכון? מכירים את השחקנית הזו, יפיפיה ומוכשרת שתמיד מבלבלת אתכם לחשוב שאתם מכירים אותה מאיזו סדרת טלוויזיה אבל היא בעצם לא? מכירים את זה שאתם כותבים קטע טוב, שנון, בשפת דיבור עממית ישר מהקישקעס וברור לכם שהוא היה מככב כטור בעיתון אבל בינתיים הוא מתפקד כפוסט סביר למדי בפורום כלשהו או בדף הפייסבוק שלכם, דף שנזכרתם לתחזק אותו כשכולם כבר באינסטה ובטיקטוק? חשבתי לכתוב לכם על המוזיקאי הזה, המוזיקאי שהוא אתם, אתה, את. הכשרון הגולמי שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו שרק מחכה שנעיז ליישם אותו, שנעיז להתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלנו - הפחד להצליח. דעו לכם גבירותי ומוכשריי - זהו לא הפחד להיכשל שעוצר אתכם\ן מלהקליט את יצירת המופת הבאה שתשבור את שיאי ההשמעה בספוטיפיי אלא דווקא הפחד להצליח הוא זה שעוצר אתכם. הפחד להצליח - הפחד לצאת לאור בצורה כה חזקה וחסרת פשרות ייאלץ אתכם להתמודד עם התשוקות הכי גדולות שלכם והפחדים הכי גדולים שלכם, לכן הוא כל כך חזק. כל כך חזק הוא הפחד להצליח שהוא משתמש בזכרונות העבר ככרית רגשות נוחה להתרפק עליה בעוד הוא צובע לכם את העתיד בזוהר ההצלחה שעוד שנייה תגשו אליה, עוד רגע ממש - רק לא עכשיו. פעם ראינו המומינים ושיחקנו סופר פרוג וקין 8, פעם היינו משחקים הנסיך הפרסי ורואים את הסרטים החדשים של דיסני בקלטות וידאו. היינו משחקים כדורגל או מחבואים בחוץ וחולמים על הרגע הזה תוך כדי שאנחנו מגשימים אותו. לא התעסקנו יותר מדי במה יהיה, חשבונות, ילדים, עבודה. היינו בדיוק עכשיו, בזה הרגע, מגשימים את כל מה שאי פעם חלמנו עליו עם המעט המופלא שלנו שהיה בשבילנו אז כל כך הרבה. שמתי לב למחזוריות מסויימת במצב הרוח הכללי, הבוקר מתחיל עם הרבה תקווה ליום חדש של שפע והזדמנויות טובות להרגיש כל מיני צבעים של כיף, לשיר, לנגן, להרוויח כסף, לאכול ולשתות - לחיות. לקראת הצהריים אנחנו בפיק - המוזיקה מצויינת העסקים פתוחים והכל עובד כמו שצריך, עייפות עשוייה להתחיל לבצבץ, תלוי כמה ישנו לילה לפני ולאט לאט אנחנו גולשים בנחת אל סוף היום. אחרי הצהריים עשוי להיות הפכפך, לעיתים הוא מרגש כמו הבוקר כיוון והנה אנחנו חוזרים הביתה לנוח ולשתות את הקפה עם הג'ויינט שחיכינו לו כל היום ולעיתים הוא עוד שלב בדרך אל הלילה, עייפות מהולה בסיפוק ומעט חשש מהלילה הזה שמגיע. בערב כבר יורדת השמש והלילה מתחיל. שמתי לב שבשלב הזה יש 2 אפשרויות - 1. היה לי יום מדהים ומלא עשייה מה שאומר שיהיה לי אחלה לילוש נעים וכיפי. 2. היה לי יום טוב מאוד אבל צפו לי בו כל מיני רגשות מאתגרים או מפגשים שהזכירו לי מטענים שהדחקתי כבר לא מעט זמן, במקרה הזה הלילה עשוי להביא איתו מעט חשש ותהייה על העתיד ועל ההווה. במידה ואכן כך הדבר אשתדל פחות לעשן ויותר לאכול מרק חם ומנחם, לראות סדרה טובה וחיובית או לשמוע מוזיקה, לדבר את מה שמעיק עליי ולעשות כמה שיותר על מנת לשחרר את המעיק ולהירדם רגוע ואהוב ככל שניתן, עם בת זוגתי המדהימה שנמצאת בדיוק כשצריך אותה, כדי להכיל אותי בערבים כאלו. למחרת הכל עשוי שוב לחזור על עצמו במין מחזוריות כזו של לידה ומוות, אור וצל, יום ולילה. עכשיו תשאלו - מה הקשר בין הקטע הלא הכי קוהרנטי ורציף לבין הכותרת שלו? קודם כל אחזק אתכם ואומר שזו שאלה מצויינת, לכאורה לא נראה שיש קשר ישיר בין הכותרת לבין התוכן. שנית אומר שכדי לקדם את האתר בגוגל אני נותן כותרות של מילות חיפוש עם יחסית הרבה חיפושים ומעט תוצאות, ושלישית אוסיף שמלבד היות הלילה ייצוג של סוף וסיום היום הוא גם מביא איתו לא מעט השראה לדבר על דברים מעניינים בחסות האפילה. למשל - אם בא לי להקליט פודקאסט לדף הפודקאסטים שלנו רוב הסיכויים שאעשה את זה בשעות אחה"צ או שעות הערב המוקדמות (שזה בערך אותו הדבר). הסיבה לכך היא קודם כל פניות - בשעות האלו, לרוב, מסתובבים כאן פחות אנשים מה שמפנה לי זמן לכתוב תוכן או להקליט פודקאסט. שנית, כפי שהרגע הסברתי, הלילה נותן חסות מסקרנת לדבר על נושאים חתרניים ושנויים במחלוקת. הלילה הוא סוף יום עבודה אבל תחילתו של יום חדש שיגיע מייד בסיומו של הלילה וככזה הוא מהווה קרקע פורייה ליצירה. מוזיקה, אהבה ואומנות עושים גם ביום, אבל בעיקר בלילה... מוזמנים להגיב, לשתף אותנו בנוסטלגיה שלכם אל שנות ה90 המוקדמות ולכתוב עוד קטעים כמו זה כדי שנבין את עצמנו טוב יותר. חיים בטבע - עצמאות. שגשוג. משפחה.