רשומות מלב ים פרק י"א - שבועת הנביא

התבוננתי לה ישר בעיניים ואמרתי בקול חזק וברור -

"עברי אנוכי ואת אלוהי השמים אני ירא".

כמו יונה גם אני ניסיתי לברוח כמה שיותר רחוק מנינוה, איפה שכולם מעלים סטורי וסלפי כאילו העולם לא מתקרב אל קיצו בצעדי ענק, כאילו האדם רק אתמול נוצר ויש לנו עוד 7000 שנה לבזבז. כמו יונה גם אני חששתי ממה יגידו ואיך הם יקבלו את זה, איך אנשים יגיבו כשאומר להם שהעולם שטוח, שהנשים המפורסמות אליהן הם נושאים עיניים בפה פעור ולשון מריירת, הן למעשה גברים בתחפושת..

דמיינו את המשקל על הכתפיים, את הדרמה, את הקושי, הלבדות. עכשיו תכפילו את זה פי כמה וכמה ותגיעו לא רחוק מהתחושה הזו, של להיות נביא זעם במאה ה21, של להיות נביא בכלל. תבינו, אסור לי לומר זאת בפירוש, להגיד לכם בפה מלא שהצלחתי לדבר עם המטריקס בדיוק כמו שאני מדבר איתכם עכשיו, טוב, לא בדיוק, בערך.

ברגע שאני, או מישהו יעיז לומר זאת בקול, יאשפזוהו מיד, ולא כי הוא משוגע,

אלא דווקא כי אולי, חלילה, הוא עשוי להיות דובר אמת.

מבינים? הנבואה לא נעלמה לשום מקום ליידיז אנד ג'נטלמן, היא פשוט הושתקה והודחקה לשוליים.

הודחקה לפינת הכיתה עם המופרעים והמנודים, המשוגעים וחסרי המקום, או כמו שאומר השיר הידוע:'?All the lonely people Where do they all belong',

אז אומר זאת חד וחלק - הם שייכים להיכל הנביאים.

איפה שזמן הוא חלק מהחבורה ומקום הוא כינוי חיבה לבורא עולם..

התבוננתי לחיה הזו ישר בעיניים ואמרתי בלי פחד "עברי אנוכי ואת אלוהי השמים אני ירא", שהסאבטקסט של זה הוא בעצם - 'גברת מפלצת, אני עובד אצל יהוה, ואת מעניינת לי ת'טוחעס'. בזמן האחרון הרבה פרחי נבואה שואלים אותי מאיפה האומץ לצאת נגד מאות שנים של מדעיזם אפלולי ועמוס התניות חברתיות. מה מניע אותי לומר את האמת בלי פחד בכזה ביטחון, גם להם אני עונה באותו משפט עתיק שענה יונה למלחים בספינה המיטלטלת, כמו ספינת מציאותנו שלנו, בים של מסתורין ושאלות, בדרך אל אי הוודאות, בדרך אל חוף מבטחים: "עברי אנוכי ואת אלוהי השמים אני ירא"..

לא את נאסא, ולא את הcfr, לא את הממשלה שלנו או את הממשלה שלהם, לא את מדעני השקר או אבירי הפטריוטיזם מימין או משמאל, לא את החוקים, הכללים, וההתניות החברתיות שסיגלנו לעצמנו

בכמה מאות שנים של עבדות נטולת בחירה בכלכלה קפיטליסטופאשיסטית,

כי את אלוהי השמים! יהיה אשר יהיה, אותו ורק אותו אני ירא, זה למה.

ההידרה הזו ראשים רבים לה: חינוך, בחירות, מזון, חיסונים, דת, פיזיקה, פוליטיקה, אופנה, כסף.

כל אחד מהראשים הללו מביט לכל הכיוונים גם יחד ועובד בתיאום מושלם עם השאר. המפלצת הזו בת אלמוות, חזקה ועתיקה כמו הרוע האנושי בעצמו, היא איתנו כאן מהתחלה, מיום ברא אלהים ארץ ושמיים, עוד מאז חטא עץ הדעת הידוע לשימצה. למעשה החיה הזו כמעט בלתי מנוצחת, למעט חולשה אחת. החולשה היחידה של התיפלץ הזה היא החיבה שלו לחושך והפחד שלו מאור הזרקורים, הוא לא מסוגל לשרוד באור, הוא צריך את החושך והספק כדי לשרוד.

אשר על כן, אנו, הנביאים, כמו דוד אל מול גולית נעמוד ונניף את הקלע כשבידינו חלוק נחל אחד ויחיד, אבן עליה חרוטה המילה אמת.. אנחנו נעמוד עם מגאפון בכיכר העיר, נניף את הלפיד הבוער אל מול האפילה

ונילחם עד טיפת דמנו האחרונה.

אנחנו הנביאים נשבעים להגן על המסכנים וחסרי הישע.

אנחנו הנביאים נשבעים לומר את האמת ורק את האמת.

אנחנו הנביאים נשבעים לעמוד אל מול חיית המתכת גם אם הקרב נראה אבוד מראש.

אנחנו הנביאים נשבעים לאחד כוחות ללא הבדלי דת גזע ומין,

לאהוב ללא תנאי, להילחם ללא פחד, ולשיר את שירת הבריאה בקולי קולות.

לנצח נזעק את זעקת האדמה, לנצח נשיר את שירו של אבא:

"לא לשווא אחי נטעת, במקום דרדר, כי מן הארזים האלו, ייבנה ההר"

"לא לשווא אחי חצבת, לבניין חדש, כי מן האבנים האלו, ייבנה מקדש".. קרדיט ליוצר התמונה - לפרופיל הפיקסביי לחצו כאן