בואו נדבר קצת על סקס.
אני אומר קצת כי לפי הכותרת אפשר לנחש שלמרות הסקסאפיל שאופף את תחום הסייבר זה לא בדיוק הנושא של הקטע, ובכל זאת, בואו נדבר קצת על סקס. הגברבר הישראלי הממוצע הוא עצלן, חרמן, ולא מאוד מתוחכם. הוא לא בקטע של להתאמץ יותר מדי ולו הייתה אפליקציה שמארגנת לכל מאן דבעי סקס עד הבית הרי שמחר בבוקר, כל ישראלי עם כלי שמכבד את עצמו היה מוריד את האפליקציה וחוסך מעצמו הרבה זמן, כסף, ואכזבה מזדמנת.
רצה הגורל ונשמה זקנה שכמוני ירדה לעולם בשעה שאפליקציות כמו טינדר התכוננו בסבלנות לשעת כושר בה יפרצו לשוק ויהפכו את השיח בין גבר ואישה להרבה יותר רדוד ממה שהוא היה מלכתחילה. אז כמו כולם הורדתי טינדר והתחלתי מדפדף בו בזמנים קריטיים שדורשים ריכוז מלא ושימוש בכל מאת האחוזים שהמוח מאפשר, כמו ברמזור, באוטובוס, וכמובן בחמ"ל הגברי הידוע לשימצה, המשרד שמתאים לכל אחד, הלישכה לענייני פנים - השירותים. וכך דיפדפתי לי ימינה ושמאלה וימינה ושמאלה עד שמילאתי לי מספיק התאמות כדי לנסות ולהפוך את התמונה למציאות.
את מימי פגשתי בטינדר, ברונטית עם עיניים כחולות ומבט שובב. מבט כזה של 'החלפתי לך את השמות בפלאפון ואין לך מושג'. קול מושלם, זמרת מוכשרת עם אינטלקט של 30 פלוס ותחת קטן ומקסים שיכול לשגע עדר קרנפים.
צעירונת בת 21 יפיפיה וחריפה בצורה שעוד לא הכרתי.
תמיד הרשיתי לעצמי לזלזל בדור הזה של ילידי 96 ומעלה, אלו שגדלו עם פייסבוק וסמארטפון, הדור שלא ידע את 'יש לי סוד אני קורא' ואת 'קישקשתא' בשחור לבן. מבחינתי כל מי שעונה להגדרה של ילידי 96 ומעלה הוא בבחינת תינוק שנשבה. מין דור כזה שלא ממש יודע מה באמת הולך בעולם ולומד על המציאות נטו דרך צינורות המדיה המקובלים, מתעדכן עם צו האופנה.
הופתעתי כשמימי על אף גילה הצעיר התגלתה כחריפה הרבה מעבר למה שחשבתי, ואולי גם מעבר למה שהייתי מסוגל להתמודד איתו. היא הגיעה אליי בדייט הראשון לרמת גן, שמה שמרתי על 3 כלבים של זוג חברים שטס לחו"ל. האווירה הייתה עמוסה בחשמל גם ככה, אז אחרי פלירטוטי נימוסים ואיזה חצי ג'ויינט מצאנו את עצמנו מזדיינים כמו זוג מטורפים איזה שעה וחצי שעתיים ברצף עד שהיא גמרה בפעם השלישית. זה לא היה סתם זיון, זה היה זיון עם סטייל, היא ידעה בדיוק מה היא עושה ואיך היא אוהבת את זה, אחרי 4 שנים של זוגיות עם אלה מטורפת שלימדה אותי איך לגרום לה לצרוח חשבתי שאני יודע כל מה שצריך לדעת על סקס והנה באה אישה, צעירה ממני בכמה שנים ומראה לי שממש לא. אחרי שסיימנו היא סיפרה לי על הרפתקאות הסקס שלה מהחצי שנה האחרונה ואני מתוך דאגה שאלתי אותה שאלה עמוסה בטאקט - 'את לא עפה ככה על כל גבר שאת רואה כן? כאילו, שמרי על עצמך אל תלכי עם כל מיני גברים מוזרים כאלה'. היא התסכלה עלי ישר בעיניים ושאלה -'מה נראה לך שאני עושה עכשיו?'..
זו הייתה כאפה שלא התכוננתי אליה, התפוצצנו מצחוק ביחד והבנתי שהתשובה שלה רק גרמה לי לחבב עוד יותר את האישה הצעירה, הכל כך סקסית, והחצופה הזו, שמעיזה לומר לי את האמת שלה ישר בפנים.
המשכנו לשכב מדי פעם ולקשקש בווצאפ לפחות פעם בשבוע. היא הייתה לצידי כשהרומן שלי עם קליפסו עלה על סרטון והציעה לי דרכים לנסות לתקן את המצב בלי שזה יהיה מוזר ובלי שזה יעלה בנינו אפילו שביב של מבוכה. היינו במערכת יחסים פתוחה 'פאר אקסלנס', כמו שצריך, מספרים הכל בכנות וישר בפרצוף ובלי להחייב לכלום ושום דבר.
הרגשתי שזכיתי בלוטו, אחרי כל כך הרבה נסיונות לא מוצלחים סוף סוף אני חי לבד בתל אביב, ומתחזק מערכת יחסים יזיזותית להפליא עם אלה יפיפיה וכל זה בלי להפריע למהלך העניינים התקין.
את הדס הכרתי בג'אם אצל תמוז, חבר שהייתי קופץ לנגן איתו מדיי פעם. תמוז הוא כזה היפי חתיך שכל בחורה שהוא פוגש עושה לו עיניים אבל הדס הייתה בשבילו כמו אחות וזה התאים לי בול.
הדס היא סוג אחר לגמרי של אישה, מימי היא צעירה חלקה עם סקסאפיל של שועלונת מהפנטת וריח מטמטם, אבל הדס זה משהו אחר. הדס עלתה מארצות הברית ממשפחה חרדית עשירה ומצפיות גבוהות שלא היה לה שום כוונה להגשים. היא יצאה מבית הכנסת דוך ישר להילולה, לעירום, לתרבות, ולקסם, שיש לקהילה ההיפית בישראל להציע.
הדס בחורה חזקה, אישה שיכולה לנהל מטבח עם 20 עובדים, להכין קפה עם 2 סוכר ביד אחת ולגלגל סיגריה ביד השנייה.
בלונדינית, יפיפיה אבל פראית. אמזונה שאי אפשר לאלף בקלות אם בכלל. עיניים יפות וחודרות, קימורים נשיים כל כך, חזה שופע, ומבט שאומר 'חבוב, אני אולי נראית סקסית אבל אני אוכלת אותך בלי מלח'. בת שחי אמיתית, אמזונה אורגינל, אלה מהאגדות שאומרת מה שהיא חושבת, עושה מה שהיא רוצה, ונראה אתכם מנסים לעצור אותה.
עם הדס הייתה לי מערכת יחסים אחרת, היינו פתוחים ודיברנו על הכל אבל מה שחיבר בנינו היה הרקע הדתי והצורך בסקס חסר מחוייבות. עם כמה שניסיתי ועם כמה שהייתי מהופנט מהדס היה לי קשה לדמיין אותנו מקימים משפחה. (כן, בגיל מסויים אתה מתחיל לנסות לדמיין כזו סיטואציה עם כמעט כל בחורה שאתה שוכב. זה מתחיל מגיל 26 בערך ומשמה זה רק הולך ומדרדר). היה לנו אחלה סקס אבל היא הרגישה לי קצת קונטרול פריק וזה אמנם לא הפריע לי כל עוד לא הגדרנו כלום אבל היה לי ברור שאנחנו לא הולכים להיות זוג בשום צורה.
מפה לשם מסתבר שאני רווק תל אביבי עם שתי יזיזות מדהימות שעושות לי את זה כל אחת עם הצבע והיופי המיוחד שלה, יש לי אישור לקנאביס ולא מעט זמן פנוי, מה רע לי בחיים? ז"א עוד לא הגשמתי את עצמי מוזיקלית ויש לי עוד לא מעט כסף לחסוך אבל יחסית לרווק התל אביבי הממוצע הרגשתי בר מזל.
***סילבסטר***. אני והדס משתכרים לנו לאט לאט אל תוך הג'אם והלילה הרועש, אל תוך החגיגות הבלתי פוסקות של העיר שאף פעם לא נרדמת. מימי שולחת לי הודעות בווצאפ ותוך כדי שאני מנגן והדס מביטה בי בעיניים רעבות אני מתחיל לרקום תוכנית סודית מליאת זימה ופנטזיות שמצריכה נוכחות של שתי הנשים המדהימות האלו אצלי במיטה. באתי להדס ואמרתי לה במילים האלו ממש - 'שמעי הדס, את יודעת שאני מאוד מכבד אותך בתור בנאדם ובתור אישה ובתור חברה טובה, אז קחי את זה באיזי ודעי שאני מציע לך את זה עם הרבה כבוד והערכה. מה את אומרת שאת ואני נצרף אלינו הלילה צעירונת סקסית ומגניבה שאני בקשר איתה כבר מספיק זמן כדי להציע לה את זה?' היא התסכלה עלי חשבה מעט וענתה 'אוקיי'. ידעתי שהדס שוחה לשני הכיוונים ואוהבת גם נשים אז הרגשתי בנוח להציע את הרעיון, מסתבר שצדקתי.
עשיתי את אותה הכנה עם מימי והסברתי לה מי זו הדס וכו' וכו' ונפגשנו שלושתנו אצלי בבית. בהתחלה זה היה קצת מביך כי הן נפגשו אז בפעם הראשונה והכוונה הייתה ברורה, האוויר היה מחושמל ושלושתינו היינו כבר אחרי 2 בירות וכמה ג'ויינטים אז מצד אחד הוויב היה מאוד נעים וזורם, ומצד שני הן שתי נשים כל כך שונות שהיה להן קצת קשה להתחבר. מימי - צעירונת, חריפה, רזה, חלקה, ומטופחת. והדס - אמזונה שופעת ואסרטיבית בעלת לוק 'טבעי'.
התחלנו לזרום לאט אבל בטוח ולשחרר מעט כל פעם עם הרבה עדינות והקשבה. אחרי חצי שעה של מיזמוזים וגיפופים אני קולט שאני באמצע סצינה שלקוחה מתוך אחת מפנטזיות הפורנו שדמיינתי מתישהו. מימי הדס ואני התערבבנו לשלוש שעות של גניחות, צעקות, זיעה דביקה והרבה הרבה עשן..
אני לא אחד כזה שמחפש כל הזמן רק לזיין, אני אומן ואחד רגיש. בתל אביב הייתה לי הילה של פועל בניין ובכל זאת אני לא עשוי מסוכר אבל בפנים אני ילד רגיש שמחפש להתפרנס ממוזיקה ולעזור כמה שאני יכול כדי שהעולם הזה יהיה מקום טוב יותר, אז כשקמתי למחרת בבוקר העפתי לעצמי שתי סתירות ולא הבנתי מה לעזאזל הולך פה, איך אני, בחור ישיבה לשעבר, מוזיקאי עם גישה קונספירטיבית למציאות מזיין שתי בחורות באותה מיטה בפאקינג סילבסטר.
הפעם הקודמת שעשיתי שלישיה היתה בצבא ביומולדת של האקסית עם עוד חברה טובה שלה, שחינו ערומים בבריכה של הקיבוץ, פרקנו בקבוק ערק ומשמה המשכנו אליה הבייתה. אז זה היה יותר ילדותי ועדין והפעם הזאתי הייתה טירוף חושים של ממש, אז הרשיתי לעצמי להרגיש זיין והלכתי שיכור מניצחון כל אותו סילבסטר וגם שבוע ושבועיים אחר כך.
************************************************
למה סיפרתי על השלישייה הזאת בקטע שהכותרת שלו מצביעה על סייבר וסחר בדאטא?
אולי כדי להדגיש את הספונטניות המוגזמת שאפפה אותי באותה תקופה, אולי כדי לחמם קצת את האווירה בסיפורת סקס לפני המעבר לסיפורת מתח, אולי בשם הכנות האומנותית, ואולי פשוט כדי לגרום לי להרגיש גבר לפני שאני מספר לכם איך יצאתי חומוס עם הזדמנות נדירה שנקרתה בדרכי בעודי מפליג בים התל אביבי המעורפל והסוער.
את נתן פגשתי בג'אם פתוח בסקוואט חצי נטוש בצד האפל של רחוב הרצל. את הג'אם אירגנה חברה של הדס שהייתה כמו אחותה הגדולה ואימצה אותה כשעלתה ארצה. כולם קראו לה 'בילבי' - ג'ינג'ית אסרטיבית עם עיניים יוקדות שלא פיספסה אף פעילות אקטיביסטית. מהפגנות בעד בעלי חיים דרך פוליטיקה ועד לקבוצות הגשמה כמו 'פרוייקט ונוס' שהוא בעצם התשובה הפרקטית לשאלות הקונספירטיביות שמוצגות בטרילוגיית 'צייטגייטס' הידועה לשימצה. על כל אלו ועוד ניצחה בילבי ביד רמה כשהדס הייתה מעין 'חובל ראשון' בספינת ההיפים המאולתרת ההיא.
היו שם 30 איש פלוס מינוס בחדר גדול עם חלונות ענקיים נטולי זגוגיות שישבו במעגל לאור נרות. הוצאתי את הגיטרה
ונתתי את הסשן היהודי שלי עם נדב, חבר יקר וכנר מוכשר. ניגנו בשני קולות ניגון חב"ד ידוע, גיטרה וכינור. נתן ניגש אליי אחרי הג'אם והתחלנו להתקשקש כשתוך כדי שיחה אני קולט שבין כל ההיפים המקסימים אבל המאוד עדינים ורגישים פגשתי פה אחלה גבר גבר. בחור רציני בעל עסק, לבוש בקפידה, עם ראש טוב וחוש הומור קשוח שקרץ לפועל הבניין שבי והמשכנו משם לבירה ועוד כמה ג'ויינטים על הניסאן החדשה שלו שעשתה רושם של מנכ"ל יותר מאשר של מוזיקאי שמחפש אנשים לנגן איתם. הוא סיפר לי על עצמו ואישר לי את מה שניחשתי בעצמי, שהוא ממש לא היפי ומגיע מנוף אחר לגמרי מהחבורה העליזה שהשארנו בג'אם.
מסתבר שהוא הקים חברת סטארט -אפ שמשלבת בין טכנולוגיה ומוזיקה. מוצר הדגל שלהם היא תוכנה שמאפשרת לנכים מוגבלי תנועה לנגן באמצעות מצלמה ומחשב כשאפשר להפעיל את התוכנה כמעט עם כל מחשב, מה שהפך את המוצר הזה למאוד יעיל ומאוד מבוקש. כל כך מבוקש שחברת Microsoft החליטה לתת להם גב כלכלי בתור חברת סטארט -אפ שמייקרוסופט מטפחת באופן אישי ודואגת להכל, מציוד דרך תקציבים ועד לאנשי מקצוע.
נתן, חוץ מלנהל חברה על כל המשתמע מכך, התעסק גם בהפקה מוזיקלית באולפן מגניב ואפלולי במרתף פלורנטינאי קרוב לבית שלי. התרשמתי מאוד מהשילוב הזה של נתן - ערס עממי ששלפו אותו הרגע מהשכונה ואשכנזי מטופח ורהוט שיכול ללהטט בין חברת סטארט אפ מצליחה לג'אמים מוזרים עם היפים אורגינל. מעבר למוזיקה התחברנו נתן ואני על הבסיס העממי השכונתי ונהינו חברים. בילינו שעות באולפן עם החברים המוזיקאים שלו שתינו קפה עישנו כמויות מסחריות של ג'ויינטים מכל הצבעים ואפילו הקלטנו גירסת דמו לשיר שלי שנקרא 'כמו סופה' - להיט שכתבתי והלחנתי בבי"ס רימון ואני מפנטז שהוא עוד יכבוש את המצעדים ברדיו יום אחד. התחלתי להתלוות אליו לכל מיני פגישות פיסגה עם אנשי הייטק מהשורה הראשונה, כל מיני צעירים מליונרים בגילאי 30 פלוס. הרגשתי קצת נחות בהיותי סטלן מושבניק מבית שאין בו יותר מדיי כסף, אבל הסתדרתי יפה, גם כי אני פלרטטן על ובורא עולם חנן אותי ביכולת לבלבל במוח בצורה מעניינת גם על נושאים שאני לא מבין בהם כלום, וגם כי תמיד היה איתי מה לעשן ומסתבר שגם מליונרים אוהבים לעשות ג'ויינטים ומעריכים חומר רפואי.
התחלנו לעשות מוזיקה ביחד ונתן צירף אותי בתור זמר להרכב אלקטרו-אתני מופרע לגמרי שהוא הקים עוד לפני שפגש אותי. היינו ארבעה חברים בהרכב, נתן על האלקטרוניקה, אני על הדג'מבה והשירה, ישי על הגיטרה החשמלית, וארנון על הפרקשן. הוא סידר לנו הופעה על אותה במה עם לייזר לויד ואלישע בנאי, טרנטה גרוב משין ועוד כל מיני מוזיקאים שעד אז הקשבתי להם ברדיו או ביוטיוב וההתרשמות שלי מנתן בתור בנאדם ומהקונקשנים הפסיכיים שלו הגיעה לרמה שאמרתי לעצמי- בואנה זה גבר, גם מוזיקאי גם מנהל חברה, וגם מתפרנס מלשלב בין טכנולוגיה ומוזיקה ולעזור לנכים. החלטתי שלא משנה מה יהיה אני הולך אחרי האיש הזה באש ובמים, אחרי הכל בשבילי להכיר יזם אמיתי עם קשרים בינלאומיים, כשרון מוזיקלי וגישה טיפולית זה התגשמות חלום.
המשכנו לנגן ולעשן, לג'מג'ם ולהופיע מדיי פעם, כשהוא מנסה להסביר לי את המורכבויות השונות של עולם העסקים ומה ההבדל בין חברת סטראט - אפ לחברת 'מאצ'ינג און', מה זה בורסה ומה זה מניות, איך משיקים מוצר לשוק, איך בונים הצעת מחיר, ואיך פונים במייל באופן רשמי לכל מיני יזמים אחרים. הוא אפילו לימד אותי להשתמש בדרייב של הgmail דבר שעד אז היה בשבילי בבחינת 'הדברים האלה שאנשים שמבינים במחשבים מתעסקים בהם'.
כשהוא דיבר עם המתכנתים שלו וחילק להם הוראות לא הבנתי מילה, אחרי הכל אני טייח ולא איש מחשבים ומה לי ולc++ או ליוניטי ומצלמות עם חיישני תנועה? אני מכיר פטישון, דיסק, קונגו, מסטרינה, מאלץ'.. זה עולם המושגים שלי דאז.
עם הזמן הוא לימד אותי עוד ועוד מונחים מעולם העסקים תוך כדי שהוא זורק לי מדי פעם שכדאי לי ללמוד מקצוע מתחום המחשבים ושיש בזה הרבה כסף, אחרי הכל אני בחור ישיבה לשעבר עם 100 בבגרות בגמרא ושכל לא חסר ברוך ה' אז למה לא לנצל את זה.
השתעשעתי עם עצמי במחשבה על לימודים אבל לא לי ולא להורים היה שקל מיותר להוציא ובטח שלא על לימודים אז מבחינתי זה נשאר בגדר פנטזיה, עד שיום קיצי בהיר אחד באו בהפתעה דוד ודודה שלי והציעו לשלם עבור הלימודים שלי ושרק אבחר מה אני רוצה. מאז ומתמיד ראיתי את עצמי כמו ניו מהסרט מטריקס שחילטר בתור האקר לפני שנהיה גיבור והרגשתי שכמו ניו אני מגלה עולמות חדשים שמתחבאים מאחורי מסך המציאות. החלטתי לענות בחיוב להצעה הנדיבה של דוד שלי ויאללה אם כבר אני מסתובב עם אנשי מחשבים למה שלא אלמד משהו מהתחום, ואם כבר ניו מהמטריקס אז למה לא ללמוד סייבר - זה מגניב זה אחלה כסף וזה ללמוד כלים שיעזרו לי להגן על עצמי ועל האנשים שקרובים אליי בעולם וירטואלי רחב ומסוכן.
התחלתי במגמת סייבר בבי"ס ג'ון ברייס אחרי מבחן פסיכוטכני קצר שעברתי בהצלחה מרובה הודות לאלפי דפי הגמרא שקראתי והטמיעו בי לוגיקה בסיסית. חפרתי למורים שם כמו שלא חפרתי מימיי, הרגשתי כמו לווין והכל סיקרן אותי. באותה תקופה נתן הציע לי להתלמד בתור מנהל פרוייקטים בחברה שלו ואני הסכמתי, אמנם לא הבנתי מה הוא מוצא בי שהוא מציע לי משרה יוקרתית כזו אבל הנחתי שאני יותר זול ממנהל פרוייקטים שכבר מכיר ויודע ובלי קשר לא התכוונתי לחלוק על דעתו של מי שהציע לי משרה של פעם בחיים, ועוד תוך כדי שאני לומד את אותו תחום בדיוק. ככה יצא שבין התרגילים בבית ספר ליציאות של חמישי בערב הייתי מתלווה לנתן לכל מיני משימות, מטבלאות של מידע שלא ממש הבנתי עד לפרזנטציות של מערכות ארגונומיה לעובדים של מייקרוסופט שהתבססו על התוכנה של נתן. הרגשתי שאני גולש לתחום חדש שלא הכרתי ולמרות הלימודים שעזרו לי להבין חלק קטן מהסינית שדיברו המתכנתים של נתן עדיין זה היה חדש ולא רגיל. הדבר שהחזיק אותי בכל הסופה הזו היה שאחרי הכל אני עוזר לחולים וכל הפרוייקט הזה הוא בשביל שחולים ונכים מוגבלים תנועתית יוכלו לנגן. הרגשתי סוף סוף שאני מנצל את הכישורים שלי למשהו שאשכרה הולך לעזור לאנשים.
אני, סחבק סחבקינו, הוד סטלניותו, מסתובב לבוש בקפידה בסביבת עבודה של הייטק שזה אומר ברז של בירה ליד ברז של סודה ליד פינת הקפה הכי מטורפת שייצא לי לראות, והכל יקר ונוצץ ומרשים ומעוצב בטוב טעם (ובחינם כמובן). מי היה מאמין שדבר כזה יכול לקרות, אני בטח לא.
כולם שם היו משכילים ושנונים ומטופחים, זה כאילו מישהו לקח את המרק החברתי שהייתי רגיל אליו עד עכשיו, הוציא משם את כל הערסים והקופיפים שהייתי מטפס איתם על הפיגומים והחליף אותם בגירסה מתוחכמת מטופחת ועשירה יותר.
באחת הפרזנטציות ייצא לי אפילו ללחוץ את היד של ג'ורג', מישהו מהוועדה העולמית של מייקרוסופט. אני, הסטלן ההיפי המטונף שרקד בעירום לצלילי lsd ביער ירושלים, לוחץ את היד של מישהו מהבורד העולמי של מייקרוסופט.. מה?!
ייצא לי להכיר גם כמה מהמנהלים של החברה בארץ ויש לי עד היום את המספרים של חלקם. הרגשתי כמו סינדרלה ולזמן מה הרשיתי לעצמי להנות מהאשליה והנצנצים ולדמיין שאני מצליח להיות מנהל פרוייקטים ביום ומוזיקאי מופרע בלילה, אבל מסתבר שלכל דבר טוב יש גם סוף.
באותה תקופה הייתי עדיין על סטרואידים במינון של 40 מיל' ליום, שזה הרבה מאוד ובמיוחד אחרי שנתיים ברצף.. החלטתי בעקבות הכישלון הצורב שלי עם מאי שאני לוקח אחריות על הבריאות שלי ועושה ככל יכולתי כדי להפחית בסטרואידים ולאכול נכון, אז החלטתי שאני לא מעשן טבק ולא אוכל חטיפים. אם אני רוצה לעשן - ירוק נקי, ואם בא לי חטיפים - פירות. ככה שלמשך שבועיים הייתי מסטול מהתחת מהבוקר עד הערב וזה עוד לפני הסטרואידים וההשפעה הנוראית שלהם על מצב הרוח. הייתי רגיל לתפקד תחת קוקטיילים תרופתיים כאלו אבל אין ספק שזה היה מאתגר.
באותם שבועיים נסענו אני ונתן למושב בנגב שמה יש מכון שמטפל בנכים ומשתמש במערכת המוזיקלית של נתן. טיפלנו שם בכל מיני עניינים שלא ממש הבנתי מהם אבל אני התרכזתי בלרשום משימות ולעשות את מה שכן הבנתי שיש לעשותו. סיימנו שם והתחלנו את הנסיעה חזור.
הפסקתי עם טבק, אמרתי לו, אני כבר שבוע מעשן רק ירוק נקי. וואלה?, הוא אמר, אז תקשיב טוב טוב למה שאני אומר לך עכשיו כי זה הסוד העסקי של החברה שלנו ואסור שזה ייצא ממך לאף אחד ברור? כן, יאללה דבר, אני זורם.
תוך כדי שהוא מדבר הרגשתי איך לאט אבל בטוח הדמות של נתן שבניתי לי בראש מתנפצת לרסיסים חדים ואפלים. הוא אמר לי - שמע, נכון המצלמות שעוזרות לנכים לנגן? אז הן בעצם אוספות מידע 'דאטא' ושולחות אותו לדאטא בייס שלנו שמה נשמר המידע הרפואי של המטופלים האלה ומשם אנחנו מעבירים אותו הלאה, 'מוכרים אותו'.
מה זאת אומרת אוספות מידע? אתה לא עושה כסף מלמכור ערכות נגינה לנכים?
כן, הוא אומר, אבל זה רק התירוץ, בעצם אנחנו סוחרים במידע ולכן מייקרוסופט נתנו לנו חסות, כי יש בזה כסף.. נראה לך שמייקרוסופט הייתה נותנת חסות לפרוייקט שיקומי של נכים? פחחח אתה ילד.. כמו פייסבוק ואינסטגרם, כמו ווצאפ ואפילו כמו אפליקציות מערכתיות דוגמת אפליקציות של בנקים וקופות חולים, גם אנחנו סוחרים בדאטא.
היום הדבר הכי חם בעולם ההייטק זה ביג דאטא, מה חשבת שקופות החולים לא מוכרות את המידע עליך? מוכרות ועוד אך מוכרות. כמובן, בעילום שם והכל, אבל התגובות שלך לטיפול התרופתי שעברת נרשמות והמידע נמכר למרבה במחיר..
הוא הסביר לי את הזוועה עד הסוף כדי שאבין:
'נניח במכון שלנו שהרגע יצאנו ממנו, יש 20 מטופלים שלוקחים את התרופה 'קופיקסון' ונניח שהחברה שמייצרת את התרופה הזו רוצה להשיג מידע רפואי עדכני כדי לאשר או לשנות חלק מהרכיבים בתרופה נסיונית חדשה, מאיפה אתה חושב שהם ישיגו את המידע הזה? מאיתנו.. או נניח שקבוצת מחקר מאוניברסיטת 'זיבי' צריכה מידע אמיתי כדי להשלים את המחקר שלה באופן מקצועי ונכון, למי הם יפנו כדי לקנות את המידע הזה? אלינו..'
אנחנו הסיוט של חברות התרופות, הוא אמר. הם מחפשים מידע מסויים כדי לאשר את התרופות שלהם ואנחנו מחזיקים במידע אמיתי שבעזרתו אפשר באמת לעזור לאנשים ואותו אי אפשר לזייף. מבחינתו של נתן הוא לוחם חופש שעוזר לחולים להילחם בחברות התרופות תוך כדי שהוא אוסף מהם מידע שאם יגיע לידיים הנכונות הוא עלול לעשות שינוי.
הבנתי את הראש ממנו הוא בא והנחתי שאם כבר להתפרנס מאיסוף מידע אז לפחות שהנכים ינגנו תוך כדי אבל אצלי משהו נשבר. הבנתי שכל הנצנצים והעטיפה הנוצצת של החצי שנה האחרונה הייתה בעצם מסחר בדאטא שנועד להרוויח כסף.
לא כדי לעזור לעולם אלא כדי לעשות את זה ותוך כדי להרוויח כסף. הוא ממשיך להסביר לי על האקזיט שהוא מתכנן ועל מי מהמתכנתים שלו אחראי על איסוף המידע ומי אחראי על לחפש לקוחות ולמכור אותו, ואצלי החרדה עולה עם כל מילה שהוא מוציא מהפה.
פתאום אני קולט שאני נוסע במכונית עם גבר שאני מכיר כולה חצי שנה, שיושב על עסקאות של מליונים, ושדווקא עכשיו כשאני בסטלה חרבות, החליט לספר לי את האמת על העסק שלו ועל איך הוא באמת עושה כסף. סף החרדה שלי המשיך לעלות בצורה יציבה וחדה כלפי מעלה הודות לקוקטייל המוצלח של קנאביס נטול טבק וסטרואידים במינון גבוה. עד כדי כך נלחצתי מהמידע החדש שנגלה לי שנשתבשה עליי דעתי לגמרי והחלטתי שהוא סיפר לי את זה כי עומדים לחסל אותי.
אחרי הכל אני קונספירטור והוא ידע את זה טוב מאוד. סיפרתי לו על העבר הפלילי שלי, על זה שהייתי בכלא, ובכלל נתן ואני שוחחנו הרבה על קונספירציות מכל מיני סוגים, מכלכלה ועד לעולם השטוח, אחיו של נתן למד קבלה ועבד בעברו במשרד הביטחון, אז שיערתי שהם החליטו שהעבר האנרכיסטי שלי והאופי הלא מתפשר והמופרע שלי עלולים לחרבש להם עיסקה של מליוני דולרים, מה שעלול היה להיות נכון ברמת העיקרון ככה שאמנם אכלתי סרט שאין בינו לבין המציאות כלום ושום דבר אבל לזכותי ייאמר שלסרט הזה היה בסיס לא רע כדי לאכול אותו.
אמרתי לעצמי - זהו, התברגת עמוק מדיי בקליקה של החבר'ה הרעים ועכשיו אין לך לאן לברוח, אין יותר מוזיקה, אין יותר להסתובב בשכונה בכיף שלך, תפסו אותך, נלכדת, זהו. הוא מספר לך את האמת רק כי אתה לא תישאר בסביבה מספיק זמן כדי לחשוף את התרמית ולספר על זה.
הייתי משותק מרוב פחד ואכלתי את אחת הכאפות היותר מטורפות שאכלתי מימיי. עליתי הבייתה ומיד כיביתי את המחשב והפלאפון, בלי כתובת איי פי משום סוג ככה שאי אפשר יהיה לעקוב אחרי. אספתי מעט חפצים בתיק קטן ושתי חליפות בגדים ויצאתי למסע צפונה, איפה שאף אחד לא ימצא אותי, החלטתי לברוח הבייתה. בדרך עברתי בשירותים של הגלידרייה השכונתית והחלפתי את בגדיי לבגדים אחרים עם כובע אחר ומשקפי שמש, נכנסתי לסרט 007 עד הסוף.
הייתי אצל ההורים יומיים בחרדות על, כשאני לא מסוגל לצאת מהרדיוס של 100 מטר מהבית מרוב פחד. באיזה שהוא שלב החלטתי שגם ככה זה לא משנה כי מייקרוסופט זו חברה בינלאומית ואין לי באמת לאן לברוח אז למה לא להתקשר לנתן ולהגיד לו הכל בפרצוף. צלצלתי ביד רועדת וחיכיתי שיענה, 'הא רבי אברהם' הוא ענה לי בקול רגיל למדיי,
שמע - יריתי ללא אבחנה - אתה בגדת בי, אמרתי לו, אני סמכתי עליך ואתה הסתרת ממני מידע, ועוד אחרי שסיפרתי לך שכבר נכוויתי בעבר מחבר שהשאיר אותי מול הבנקים בחובות עתק, אז איך אתה מעיז להתנהג אליי ככה? איך אתה בוגד באמון של מי שכבר בגדו באמון שלו הרבה יותר מפעם אחת? אתה מודע לעובדה שהמידע שאתה מוכר לאו דווקא יגיע לידיים הנכונות ושיש מצב שאתה עובד עם הפאקינג 'רעים'? שיש מצב שאתה משתף פעולה עם חברות התרופות ושלא סיפרת לי על זה, ויותר מזה, נתת לי להבין שאתה מנסה לעזור לנכים.
'תגיד אתה בסדר' הוא שואל אותי, 'לא, אני לא בסדר' אמרתי לו, 'אני מת מפחד'. 'ממי', הוא שאל אותי. 'ממך!', אמרתי לו. סיפרתי לו את התיאוריה המונפצת שלי על זה שהוא סיפר לי את האמת כי עומדים לחסל אותי. הוא התפוצץ מצחוק.
לא י'דפוק, הוא אמר לי, זה כי עבדת איתי מספיק זמן והחלטתי שאני יכול לסמוך עליך י'סטלן י'פרנואיד,
הכל טוב חחחח אף אחד לא הולך לעשות לך כלום וזה לא שאתה יודע יותר מדיי בכל מקרה..
הוא שלח לי קישור לאתר של החברה שראיתי כבר מליון פעם והדגיש שם את המילים 'ביג דאטא' כדי שאבין שזה אני שיצאתי טמבל ולא הוא ששיקר לי. עברתי על פרוספקטים שנשארו לי בתיק מאחת הסיבובים האחרונים שלי עם נתן במשרדים של מייקרוסופט והאמת הוא צדק, היה כתוב שם 'ביג דאטא' באותיות של קידוש לבנה, אני פשוט לא הבנתי מה זה אומר. אז כן, הוא בגד באמון שלי במובן הזה שהוא לא סיפר לי מהתחלה ממה הוא מתפרנס כי הוא ידע טוב מאוד שהייתי מסרב אז כן היתה פה סוג של מניפולציה אבל מהתחום האפור והלגמרי סבבה ולא מהתחום השחור והבאמת מפחיד.
ככה או ככה החלטתי שאני ונתן סיימנו, אמנם יצאתי אדיוט גמור ויש מצב שפספסתי הזדמנות לאחלה ג'וב אבל אני בשום פנים ואופן לא מוכן להרוויח מלמכור מידע על נכים שאין להם מושג מה זה 'דאטא' ומה זה אומר גם אם יכול מאוד להיות שברמה הגלובלית המידע הזה יכול גם לשמש למטרות טובות, אני לא יודע למי הוא נמכר, אני לא סומך על מייקרוסופט שיעשו בו שימוש מוסרי ונכון, ולכן בשום פנים לא אשתף פעולה עם סחר כזה. אני אנרכיסט והיפי וכל הסיפור הזה צורם לי כמו כינור לא מכוון ביום קיץ חם.
חזרתי לתל אביב אחרי הסופ"ש החרדתי ההוא, ואפילו הופענו עוד פעם אחת, נתן אני וההרכב, אבל כבר הסתכלתי על כל הסיטואציה ממקום אחר לגמרי. ראיתי את נתן כמו שהוא, בחור חכם עם ראש טוב על הכתפיים ורצון לעזור, שצריך להתפרנס כמו כל אחד אחר. וכמו כל אחד אחר גם הוא נאלץ לעשות פשרות כשזה מגיע לתכל'ס, האם הוא יפספס הזדמנות לעזור לחולים שכן צריכים את זה או שהוא ירתע ויוותר בגלל האופי האפור והלא מאוד חלק מבחינה מוסרית של סחר בדאטא..
הבנתי אותו בתור בנאדם, אבל התאכזבתי מזה שהוא לא סיפר לי, ויותר מהכל התאכזבתי מעצמי שייצאתי כזה טמבל.
באותו זמן התחילה הראייה שלי להיטשטש כתופעת לוואי של הסטרואידים והפחד להתעוור הלחיץ אותי מספיק כדי לפרוש מהלימודים, להקטין את כמות שעות המסך שלי, ולהתחיל לרדת במינון של הסטרואידים כדי להשתחרר מהם סופית.
שנה וחצי לפני הסיפור הזה איבדתי את שאול, חבר יקר ומוזיקאי מחונן שהתעוור ומת מסרטן בראש. הייתי איתו לאורך כל התקופה האחרונה לחייו, עם העיוורון והפצעים, הכאב, הסבל, הבכי, התסכול, עד הסוף המר. אז אתם יכולים להבין עד כמה חזק היה הפחד שלי מלאבד חלילה את הראייה.
סגרתי את העסק על עולם ההייטק והסייבר והבנתי סוף סוף את מה שהייתי צריך להבין הרבה לפני זה-
אני מוזיקאי.
לא סטלן ולא טייח לא איש סייבר ולא לוחם צדק, אני פשוט מוזיקאי.
אני אמנם קונספירטור ויש לי שכל חריף אבל בסוף היום, אחרי שכולם הולכים וכבר אין על מי לעשות רושם,
אז אני פשוט מוזיקאי וזהו,
אומן, פיראט...
Comentários