מאמר זה שוכתב לעברית מתרגום אנגלי למקור רוסי - הכותב המקורי - פרופ' אנטולי פומנקו, משכתב - סטיבן אהרונוב. לפני סוף המאה ה- 16 רוסיה, האימפריה העות'מאנית ופרס היו כולם חלקים של אימפרית העדר - horde empire. שותפות זו יצרה מסורות תרבותיות משותפות בכלל וטכניקות ייצור וקישוט של הנשק בפרט. למרות הפיצול הדתי המתגבש בין הנצרות והאסלאם במאה ה-16, המסורות הצבאיות והמדיניות של המאות ה-16 וה-17 עדיין היו מאוד קרובות.

אין ספק שעד אמצע המאה ה-17, כלומר כבר בתקופה של הרומנובים, בעלי המלאכה הרוסים עדיין קישטו את הנשק (אפילו המלכותי!) עם רישומים ערביים. רק במחצית השנייה של המאה ה-17 נאמר להם כנראה שכבר אסור להם לעשות זאת. לאחר מכן נעלמו הנשקים הרוסים עם הכתובות הערביות. כלי הנשק המלכותיים הרוסיים עם כתובות בערבית שקושטו בזהב, יהלומים ואבנים יקרות אחרות המיוצרות על ידי מיטב בעלי המלאכה של לשכת הנשק נשמרו, לאור ערכם החומרי אך רוב כלי הנשק ה'רוסית-ערבית' הועברו למחסן. היום, כשכל זה נשכח, חלק מה"נשק המסוכן" הזה מוצג במוזיאונים. למשל, בלשכת שריון הקרמלין. הנה, למשל, הקסדה הטקסית של הצארים במוסקבה העשויה פלדה דמשקנית הנקראת 'כובע יריחו' ('קסדת המדינה'), כלומר כובע יריחו, איור 81.

על מנת לראות את הכתובת הערבית על כלי הנשק הרוסים עליך להיות מאוד קשוב כיוון וסימני ההסבר אינם אומרים דבר על תחריטים 'לא נכונים' אלה והחפצים מוצגים לעתים קרובות באופן כזה שבקושי ניתן להבחין בחריטות הערביות. ברוסיה הנוצרית עד אמצע המאה ה-17 אהבו לקשט את הנשק בכתב ערבי. חרב הנסיך מסטיסלבסקי, שהיה מפקדו של איוואן האיום, היה מעוטר באפוריזם ערבי. אחת האפוריות אומרת: 'תהיה הגנה חזקה בקרב'. על החרב יש גם כתובת רוסית המציינת את זהות הבעלים.

נשאלת השאלה - למה היום הנשק הרוסי עם הכתובות הערביות מיוחס תמיד למוצא שאינו רוסי, בדרך כלל טורקי או פרסי? במקרים אלה, כאשר ברור שהיצירה היא רוסית לחלוטין, נהוג לומר כי בעלי המלאכה הרוסים הם חסרי ניסיון ובורים ולכן העתיקו את היצירות המזרחיות והמערביות הנפלאות האלו. הטענה היא שהם העתיקו אותם מכנית, בתור קישוט על כלי הנשק המפוארים של הצארים והמפקדים הרוסים מבלי להבין את משמעותם. כביכול כמו הציגו בגאווה והראו את האפוריזמים המוזרים האלה שאינם מובנים להם. . - זה לא נכון.

במאה ה-16 ואפילו ה-17, הרבה מאוד מכלי הנשק הרוסי\עדר (על שם אימפרית העדר) עם התחריטים הערביים יוצרו ברוסיה\עדר, אשר במאות ה-15 וה-16 היו יחד עם האימפריה העות'מאנית חלק משלם גדול יותר = אטמאניה, אימפריה שכיום קיימת בתור חלק מיוון (ראו ערך ויקפידה - אטמאניה). מאוחר יותר, חלק ניכר מהנשק הרוסי המיוצר במוסקבה, טולה, ואוראל, הוכרז בערמומיות כ"דמשקנית" מזרחית "או" מערבית". עם הזמן עלתה השערה כי לכאורה בתקופה ההיא הרוסים נשאו בעיקר נשק זר. כפי שכביכול נראה היו מעט מאוד כלי נשק רוסיים מתוצרת בית וגם הם היו באיכות ירודה, למרות זאת ניכר כי כל כוח צבאי נלחם באמצעות כלי הנשק שלו.

הם גם ייצרו נשק עם כתובות לטיניות ברוסיה או לפחות השתמשו באותיות לטיניות. למשל, חרב הפלדה היקרה מדמשק שיוצרה על ידי בעל המלאכה הרוסי איליה פרוסוויט בשנת 1618.

ההיסטוריונים מרגיעים אותנו כי הכתובות הערביות מצויות על הנשק הרוסי הישן רק משום שהוצגו כמתנות לצארים הרוסים וללוחמים הרוסים על ידי זרים, שכתבו בערבית. ההסבר הזה אינו נכון. יתר על כן, נראה כי הצארים הרוסיים בעצמם הציגו למבקרים זרים מתנות של נשק מעוטר בכתובות בערבית.

כל מה שנאמר על כתובות ערביות על כלי נשק רוסיים עתיקים אינו מתייחס רק ללשכת שריון הקרמלין. לדוגמה, במוזיאון אלכסנדרובסקאיה סלובודה, העיר המודרנית של מה שהיה אלכסנדרוב ברספיאצקאיה (מצלבה) מוצגת במגדל הכנסייה נשקייה של לוחם רוסי - שרשרת, מגן, קסדה, איור 82.

שלט המוזיאון מודיע לנו כי מדובר בשריון רוסי. ואכן, הקסדה כולה מכוסה בתיאור של חיות אקזוטיות, פרש, תבליטי ציפורים בסגנון רוסי, המזכירות את התחריטים המפורסמים על קירות קתדרלות האבן הלבנות של ולדימיר סוזדל -רוסיה. מגן האף של הקסדה מסתיים למעלה עם צלב בעל 4 קצוות. כל אלה מצביעים ללא ספק על מקור הקסדה הרוסית. במקביל יש כתובת ברורה של פס רחב בערבית שרץ סביבו. ליד הקסדה יש ​​את המגן ושוב קיימת כתובת פס רחב בערבית לאורך שפת המגן וזה מגן רוסי!

אותו דבר נמצא בשמורת המוזיאונים במוסקבה 'קולומנסקויה'. מוצגות שם שתי קסדות צבאיות רוסיות ישנות ולשתיהן כתובות בערבית (ורק בערבית!) וכו'.

הכתובות בכלי הנשק הרוסים של ימי הביניים ששרדו, שנתפסות כיום כערביות מצביעות על מגמה. ברגע ששמת לב לזה פעם אחת, אתה מבחין מייד בדוגמאות נוספות כאלו. עובדה מעוררת השתאות זו אינה עולה בקנה אחד עם הנרטיב הרשמי של היסטורית רומנוב. עובדה זו לבד מספיקה כדי להבין שההיסטוריה של רוסיה בתקופה שלפני רומנוב הייתה שונה בתכלית ממה שהיא מוצגת בפנינו כיום.

מאמר זה הוא חלק ממאמר ארוך יותר באנגלית ששוכתב לעברית על ידי סטיבן אהרונוב ועבר הגהה על ידי סחבקכם הנאמן. פרטים נוספים סופר מסקרנים על גירסאות אלטרנטיביות נוספות להיסטוריה המוכרת לנו תוכלו למצוא בקבוצת הפייסבוק - טרטריה ושיטפון הבוץ הגדול תודה לסטיבן אהרונוב על השיכתוב ועל המחקר של פרופ' אנטולי פומנקו שסטיבן מנגיש לקהל הישראלי.